חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

MeToo# מימי הביניים

״…אתם המשוררים
הגברים הגאים
אל תעזו לבוז,
אלא, תנו שנפרח
עם שפע פואמות לכּוּס…״ — גברפול מכאיין, מאה 15.

אולי כי הייתה אישה, אולי כי היתה מוויילז, אולי כי חיה במאה ה-15, ההיסטוריה שכחה את המשוררת גברפול מכאיין (Gwerful Mechain) שנחשבה בזמנה לאחת המשוררות החשובות בתקופתה, וזאת למרות/בגלל (תלוי בקורא) שכתבה שירה ארוטית החוגגות את המיניות הנשית ומבקרת את היהירות הגברית.

מעניין לראות שבאותה העת, בוויילז לפחות, שירה ארוטית יכלה לבוא לצד שירה דתית, וזאת כל עוד האמירות בשיר היו ישירות וברורות, כפי שמשוררת זו נהגה לכתוב. סממן מובהק נוסף שלה הוא דיאלוגים פואטיים עם משוררים גברים בני זמנה, בה הנשים והגברים בדרגה ומעמד זהים. היא גם קראה תיגר על משוררים אלה, אשר כתבו פואמות על היופי הנשי, עם עיסוק מובהק במראה ולבוש, במקום לדבר בצורה ברורה על חלקים אחרים של גוף האישה אשר ללא ספק מעניינים לא פחות, כמו גם ליבה ודעותיה.

קולה של המשוררת כנראה הודחק דווקא במאתיים השנים האחרונות, ככל שהפטריארכיה הלכה והשתלטה על העולם ״המודרני״ וצמצמה את זכות הנשים על גופן, נושא שהיה במוקד כתיבתה, כולל תשוקה מינית נשית וחשיבה נשית בכלל. בעוד הכנסיה קראה להימנע מחטא התשוקה, ותבעה מנשים בפרט להיות ״טהורות״, בהיבט החברתי-תרבותי היה השיח המיני חלק טבעי מהיומיום באותם זמנים.

מתובלת בהומור, עם חדשנות לירית, מקצבים מפתיעים וחופש ביטוי מוחלט, השירה שלה מלפני למעלה מ-700 שנים מתאימה במיוחד היום, בעידן ה-MeToo#.

למשל, אחד משיריה המפורסמים יותר נקרא ״פואמה לכּוּס״ (Cywydd y gont, או Poem to the cunt), שנכתב כנראה כתשובה לשירו של משורר ידוע אחר באותב תקופה, דפיד אפ גביליים (Dafydd ap Gwilym), ״פואמה לזין״ (Cywydd y Gal, או Poem to the penis), וכולל תסכול מחוסר רגישותם של הגברים, אשר:

״…מתעלמים מהחלק הטוב ביותר,
טפשונים שכמותם
מאותו המקום
שאני במיוחד אוהבת
זה המבורך
הכּוּס
החבוי לו
בין כפלי השמלה״.

מעניין שהתלונה העולה כאן נשמעת מנשים גם כיום…

לעומת השירים העסיסיים ומעוררי תשוקה, ישנו גם שיר קצר וברור הבנוי כמו קללה, ומכוון לגברים מכים:

״לגבר המכה את אשתו:
סכין תפלח
את אבן ליבך
באלכסון
שיגיע עד עצם החזה
ברכיך יישברו
ידייך יצטמקו
וחרבך שלך תצלול
אל מעמקי קיבתך
ותגרום לנשימתך לנזול.״

אולי זהו השיר הראשון הקורא תיגר על אלימות נגד נשים…

לצד שירי הלל לאל, אוסף הכתבים העשיר שלה ששרד עד ימינו כולל גם שירים על ״נשים קנאיות״ שלא מוכנות לחלוק את הגבר שלהן עם אחרות, שירים על ״נשים המחפשות זין גדול״, שירים על ״זיונים בין השיחים״, על ״זין הגינה המצוי״ – ללא ספק, שירה פמיניסטית עוצמתית, משוחררת ומשחררת, כבר אז, בימי הביניים.

לא פלא שגברפול עולה לאחרונה לכותרות, עם צאת ספר המתרגם את שירה מוולשית עתיקה דווקא כעת, שכן, שאולת המתרגמת – האם זכויות הנשים כיום שוות בכלל לאלה של נשות ימי הביניים?

5 תגובות

  1. חחחח הרבה הומור ותעוזה. הלוואי שהיום יצליחו לכתוב בחופשיות ובאלגנטיות שכאלו.

  2. ״לגבר המכה את אשתו:
    סכין תפלח
    את אבן ליבך
    באלכסון
    שיגיע עד עצם החזה
    ברכיך יישברו
    ידייך יצטמקו
    וחרבך שלך תצלול
    אל מעמקי קיבתך
    ותגרום לנשימתך לנזול.״

    חחחחחחחחחח זה מעולה ! כל הכבוד על העדר התקינות הפוליטית המסורסת והמסרסת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *