חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שאלה ותשובה

חגים ומועדים הם ציוני דרך בתוך הרצף המעגלי של גלגל השנה, ונראה כי קיימת משמעות ליום הספציפי בו הם נחגגים. התאריך הופך סימבולי, ומבשר על אירוע חשוב שקרה והשפיע על תולדות האדם. הוא מונצח בסבב הימים השנתי כדי להחיות את כוחו שוב ושוב במועד המתאים לכך ביותר, וזאת כדי להחיות באדם משהו שיכול להתעורר בו ביום זה בפרט.

למשל, חג השבועות. לחג זה משמעות כפולה – חקלאית ודתית, שכן זהו הזמן בשנה בו קוצרים (ברינה) את התבואה שנזרעה (בדמעה) חודשים רבים לפני כן, ועל כן נקרא גם חג הקציר או חג הביכורים, וזהו גם חג מתן תורה המחבר אותנו לאחד האירועים הדרמתיים ביותר שקרו במועד הר סיני.

יש הרואים בחג השבועות משמעות עמוקה יותר, המרומזת בשמו. 

שבועות נקרא על שיא שבעת השבועות שקדמו לו, אותם חמישים ימי ספירת העומר המתחילה בפסח. מעניין לחשוב שלמרות המשמעות הדתית העצומה של קבלת לוחות הברית במועד הר סיני, התורה לא קבעה תאריך מוגדר לחגוג את הברית שנכרתה ביום זה, וגם לא ציינה בצורה ברורה היכן הכל קרה או איפה היה אותו הר סיני. אפשר לראות בכך את רעיון העל-זמניות והעל-מקומיות, ולהבין כי האקט של מתן תורה הוא אירוע שאינו מין העולם הזה, אלא הוא מעבר לזמן ולמרחב המקומיים.

שבעת השבועות גם קושרים את חג השבועות אל חג הפסח, כששבועות הוא מעין סיום של תהליך אשר החל בפסח, עם תחילת האביב. כמו כן, לעומת מצוות וסמלים שניתנו בבירור לחגים אחרים (כמו מצה, שופר, חנוכיה) בשבועות יש מצווה אחת בלבד (לשבות מכל מלאכה) וכל אותם הסמלים של סלסלות ביכורים, דברי חלב, פרחים, שיבולים, וארבעת המינים הוצמדו לו מאוחר יותר ואינם קשורים למועד עצמו של מתן לוחות הברית אשר התחולל בכלל במדבר. בהעדר זה של מצוות מוגדרות וסמלים מובהקים המהווים ייצוג חיצוני אותנטי של האירוע המיתי, אפשר לראות בחג הזמנה לחיפוש פנימי עמוק אצל כל אדם לדבר המחבר אותו אל מעבר לזמן הזה ולמקום הזה, וזאת מתוך כוחה של אותה ברית.

אם נראה בפסח חג של שחרור מעבדות לחירות ומועד של שאילת קושיות הנוגעות במהו חופש, בתום ספירת העומר באה התשובה, והיא פנימית. במקום להדגיש דברים חיצוניים, חג השבועות מאפשר לאדם לגבש מתוך עצמו ערך ולתת לו צורה בעולם, משמע להביא בחומר משהו שהיה עד כה אמורפי. ועוד נקבע, כי היום המתאים ביותר לחגוג חיבור כזה של ״מהפנים, החוצה״ חל בדיוק כאשר גלגל העונות מבשיל לשיא של פריחה ושפע, זה אשר העולם עומל להוציא מתוך עצמו כחלק מברית-הנצח עם הטבע.

חג השבועות בא לבשר תשובה לשאלה פרטית העוסקת במהו חופש עבור האדם, שכן שפע אישי, יצרי ויצירתי, כרוך בהידוקו של הקשר הפנימי העמוק שאדם מקיים עם מערכת ערכים הבאה בכלל ממרחבים אחרים, טרנסנדנטיים ונעלים יותר, אליהם יש לשאוף כחלק מאותה ברית של נתינה.

שלכם,
ריקי שחם

ריקי שחם תמונה

7 תגובות

  1. מעניין ריקי, מעולם לא חשבתי על חג השבועות בהקשר עמוק שכזה.

  2. מסכים עם כל מילה. המושג חופש מתחיל לחלוטין בתחום השיח הפנימי, בין האדם לבינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *